Sunday, 22 June 2014

Ones or Ptur

Rav Nechemia Raanan offers a different formulation in explaining Haosek Bemitzva Patur Min Hamitzva.

Ones vs. Ptur

  • Ones- can’t physically do both mitzvas at once. Therefore the Torah says to continue the current one uninterrupted.
  • Ptur- when engaged in service of Hashem, new mitzvah obligations don’t ‘catch’ and therefore you aren’t obligated in them at all

At first I suspected that he was just stating the same chakira that Boaz Kalush did with slightly different language, but after some thought, I would argue that his formulation is not an equivalent one.

Even though Rav Raanan also brings the nafka mina of Tfilat Tashlumin, he doesn’t mention the last three nafka minot(labeled 2A, 2B, and 2C in the previous post) and, in fact, they shouldn’t apply according to his svara. Those aren't cases of Ones vs. Ptur, rather they are clearly cases that deal with the question of different levels of ptur(especially the two dealing with מצוה עשה שהזמן גרמא). So while Rav Raanan questions whether Haosek Bemitzva Patur Min Hamitzva is truly a Ptur or rather a special case of Ones, Boaz’s takes for granted that we’re talking about a Ptur and focuses on the question of severity.

Friday, 13 June 2014

What type of Ptur is it?

Continuing with the sugia of העוסק במצוה פטור מן המצוה, Boaz Kalush raises the question "what kind exemption is it?"

Completely uproots obligation or merely overrides it?

The point is that there are different levels of exemption, some of which completely eliminate the mitzva obligation, others that merely override it. Boaz brings a number of examples to flesh-out the distinction.

הבה ננסה כעת לבחון נפקא מינות לשאלה האחרונה: האם דין עוסק במצווה מפקיע לחלוטין את חיוב המצווה השנייה, או שמא הוא מהווה פטור חיצוני בלבד. 

Nafka Mina 1: Do we daven a tfilat tashlumim after isuk betzarchei tzibbur?

The Taz and Drisha(ט"ז אורח חיים ק"ח, א) debate whether one should pray a tfilat tashlumin if one was patur from davening due to participation in בצרכי ציבור.

וכתב שם בספר דרישה וזה לשונו: מכאן היה נראה דהוא הדין למתעסק בצרכי צבור וכיוצא בו בזמן התפלה, שפטור מלהתפלל כמו שכתב הטור סימן צ"ג, ומתוך העסק עבר זמן אותה תפלה, שגם כן אין צריך להשלימה בזמן תפלה שלאחריה להתפלל שתים, אחת לתשלומין, כיון שגם כן בזמן העסק היה פטור מן התפלה כמו באבילות דהכא, דמה לי אונס דאבילות או עסק דמצוה, ולדעתי כל שכן הוא, דהא בצרכי צבור גם כן עבד עבודת השם. עד כאן לשונו.

ותמה אני אם יצא דברים אלו מפי אותו צדיק, דהא כל שהוא אונס מקרי פטור מתפלה, וכאן אמרינן בהדיא דאם נאנס מתפלל שתים. ותו דכתב בתרומת הדשן סימן ה' במי שהיה טרוד אצל הפקיד מחמת חוב ולא היה יכול להפטר אלא אם כן בהפסד ממון, ובתוך כך עבר זמן התפלה, דמקרי אונס אף על גב דמחמת ממון הוא, ומתפלל אחר כך שתים, הרי לך בהדיא אף על גב דהיה פטור באותה שעה של תפלה מחמת טרדא דמקרי אונס, והוא הדין נמי פטור מחמת טרדא דמצוה של צורכי צבור, דכל עיקר טעם אותה התשובה דתרומת הדשן היא מטעם דחשיב כמו טרדא דמצוה, ואם כן נסתרה דעת בעל הדרישה בזה.

If the ptur completely uproots one's obligation then there is no need to daven a tfilat tashlumin. If however it merely overrides the obligation, then a tfilat tahlumin would be necessary.

Nafka Mina 2 What if, despite the ptur, I stopped doing mitzvah 1, did mitzvah 2, then completed mitzvah 1 afterwards?

Boaz looks at three separate examples with this common premise:

Nafka Mina 2A: Do I have to redo mitzvah 2?

The Shulchan Aruch says that, if someone who goes temporarily insane, thus becoming patur from mitzvot, then after their sanity returns, they would need to redo any mitzvas they performed while insane.

השו"ע פוסק בהל' פסח (בעקבות הגמרא בראש השנה כח.): "אכל כזית מצה והוא נכפה בעת שטותו, ואחר כך נתרפא, חייב לאכול אחר שנתרפא, לפי שאותה אכילה היתה בשעה שהיה פטור מכל המצות"

So the question is whether העוסק במצוה פטור מן המצוה also produces this level of complete exemption and mitzva #2 needs to be repeated, or perhaps the obligation is merely overriden, so that one's performance of mitzva #2 while patur still counts.

Nafka Mina 2B: Can I make a bracha on mitzvah 2? 

Even though women are not obligated in positive time-bound mitzvas, they still make a bracha. So in our case, do I make a bracha on mitzva #2?

האשכנזים פוסקים כדעת רבנו תם, לפיה אישה יכולה לברך על מצווֹת עשה שהזמן גרמן על אף שהיא פטורה מהן, מתוך הנחה שלמרות הפטור יש לפעולה שהיא מבצעת משמעות של מעשה מצווה.
If my obligation was completely eliminated, then no. If it was merely overridden, then yes.

Nafka Mina 2C Can I be motzi others on mitzvah #2?

The gemara describes the case of a woman blowing the shofar, a  positive time-bound mitzva for which she is patur. She can blow for herself, but not for others because she herself isn't obligated.

הגמרא בראש השנה (כט.) אומרת שגבר, החייב במצוות שופר, יכול להוציא אחרים ידי חובה גם אם הוא עצמו כבר יצא לפני כן, על יסוד דין ערבות. אישה, לעומת זאת, אינה יכולה להוציא ידי חובה גם אם לא שמעה תקיעה לפני כן. נמצא שבעוד שלאישה שלא שמעה תקיעה יש יתרון על פני גבר שכבר תקע – שלפי רבנו תם יכולה היא לברך עבור עצמה (בניגוד לגבר שכבר יצא ידי חובה) – יש לה גם חיסרון, שהיא אינה גברא בר חיובא, ולפיכך אינה יכולה להוציא אחרים ידי חובה.

So the question in our case is whether the obligation is completely uprooted and therefore one cannot be motzei others when I do mitzva #2, or if it's merely overridden and therefore I can be motzei others for mitzva #2.

Thursday, 12 June 2014

Haosek Bemitzva Patur Min Hamitzva

So I started reading Minchat Aviv. I wanted to start with an easy(relatively) one, so I skipped to the essay on העוסק בתורה פטור מן המצוה as applied to Talmud Torah. But, after reading through it the first time I figured I'd better brush up on the general topic of העוסק במצוה פטור מן המצוה. So expect a few posts on that, this being the first one.

Haosek Bemitzva Patur Min Hamitzva is a general rule that comes up many places in the Talmudic and Halachik literature. Basically, it states that while one is performing a mitzva, if another mitzva opportunity suddenly comes up, you are not obligated to do the second mitzva and you should continue doing the first mitzva.

 כשהוא יכול לקיים את שתיהן

Rav Udi Shwartz cites a debate between the Tosafos( סוכה כה א) and the Ohr Zaruah(חלק ב, הלכות סוכה, סימן רצ"ט) on the question of scope. Tosafos says that the ptur only applies if one isn't able to fulfill both mitzvas:

שלוחי מצוה - הולכי בדבר מצוה כגון ללמוד תורה או להקביל פני רבו ולפדות שבויין פטורין מן הסוכה ואפילו בשעת חנייתן כך פי' בקונטרס וכן משמע בגמרא דקאמר הולכי לדבר מצוה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה ומשמע אע"פ שאין הולכין אלא ביום דאי דאזלי ביממא ובלילה אפי' לדבר הרשות נמי פטירי כדקתני בברייתא ועוד עובדא דרב חסדא ורבה בר רב הונא דגנו ארקתא דסורא ותימה אם יכולין לקיים שניהם אמאי פטורין דאטו אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מיפטר בכך משאר מצות ובפ' אין בין המודר (נדרים ד' לג:) גבי המודר הנאה דמחזיר לו אבידתו אע"פ דמהני ליה פרוטה דרב יוסף משום דלא שכיחא ואי כל זמן שאבידה בביתו מיפטר מלמיתב ריפתא לעני אם כן שכיחא היא אלא ודאי לא מפטר אלא בשעה שהוא עוסק בה כגון טלית של אבידה ושוטחה לצורכה או בהמה שנותן לה מזונות דלא שכיחא שבאותה שעה יבא עני לשאול ממנו וצריך לומר דהכא נמי איירי בכי האי גוונא דאי מיטרדי בקיום מצות סוכה הוו מבטלי ממצות..

The Ohr Zaruah, on the other hand, argues that even though it means that I'm missing the opportunity to fulfill both, I'm still patur from mitzva #2.

ואי אינו יכול לקיים את שניהם, אמאי אצטריך קרא למיפטריה, דמאי טעמיה יסתלק מן המצוה שעוסק בה ויתעסק במצוה אחרת, אפילו מצוה קלה לא שביק בעבור מצוה חמורה, שאין אדם יודע מתן שכרן של מצות, ותו ד'אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס' (אבות פ"א מ"ג). אלא ודאי אף על פי שיכול לקיים את שניהם פטריה רחמנא, וגזירת מלך היא.

I have to admit, I'm a little skeptical as to whether these Rishonim really disagree with each other. It seems to me that Tosafos are talking specifically about the case of a passive mitzva(like talis/tefilin/shaliyach mitzva who has camped for the night) and יכולין לקיים שניהם means that "if I can perform them simultaneously". The Ohr Zaruah, on the other hand, is talking about active mitzvas where doing one means I'm not doing the other דמאי טעמיה יסתלק מן המצוה שעוסק בה ויתעסק במצוה אחרת. In this case he says not to stop doing mitzva #1, even if it will cost me the opportunity to do mitzva #2.

Anyway, that's just my impression from reading the two sources, but it could be that if I had really taken time to learn up the whole sugya then I'd agree with Rav Shwartz's analysis, so take my opinion with a grain of salt...

Thursday, 5 June 2014

Recommended Reading

It's so much fun when your book order arrives!

I just got three new books with similar titles:
  1. Minchat Aviv- a new collection of Rav Lichtenstein's gemara publications
  2. Mincha Vezevach- Rav Danny Wolf's book on fundamental Brisker sugiot in Seder Taharot(I already have the first book in the series Mincha Leaharon)
  3. Mincha Tahara- another book in Rav Wolf's series, this one on Seder Kodshim

I really enjoy this format of  published gemara shiurim. Unlike a live class, you can go back and re-read sections until you really understand them well, plus all the sources are referenced right there on the page for you to look up. It's also very efficient for learning on successive train rides...

But despite the similar format, Minchat Aviv and Shiurim Lezecher Abba Mari Zal are different than Rav Wolf's books. Rav Wolf's books are there to give you basic background information on the Sugya--what are the main questions and major approaches, before you dive-in and try develop your own understanding. The other two books already assume a certain level of familiarity with the material and they try to develop novel approaches of their own.

In any case, recommended reading, and you can expect plenty of future posts on this blog relating to these books...

The Sotah’s Proof

Here's a sugya I took a peek at after discussing it briefly with a friend. This is my half-baked first impression of what's going on...

The gemara in Sotah 6A deduces from the Mishna that, with regard to evidence, Eidim trump Sotah. On one hand, this seems obvious. The sources in Chazal give us much reason to doubt the reliability of the Sotah test:

  • If she was otherwise meritorious, the effect of the test may be delayed(our gemara)
  • If there was a witness, the test may not work(our gemara)
  • If her husband sinned similarly then the test may not work(Rambam Hilkhot Sota 2:8)
  • If Israel’s spiritual state is poor then the test may not work(Rambam 3:17-19)

On the other hand, these are all special cases and the bottom line is that the Torah relates to the Bdikat Sotah as proof.

Rav Sheshet vs. Rav Yosef

Getting back to our gemara, there’s a debate as to why Eidim who come after the Bdikat Sotah are believed over the Bdikah.
  • Rav Sheshet- because the very existence of the witnesses keeps the Bdikat Sotah from working
  • Rav Yosef- Because the wife’s zchut may delay the action of the Bdikah Sotah

The gemara connects their debate to a potential Machloket Tanaim about how fast the Bdikat Sotah works in the case of זכות תולה לה. The question is whether it’s effects are visible immediately, though it may take a long time for death to ensue, or whether it’s effect may occur suddenly after a long time.

Miraculous Sign vs. Imperfect Proof

So what is the fundamental debate here? I’d like to suggest that it has to do with our initial question, of how good a proof we consider the Bdikat Sotah to be.

The Torah gave us this alternative form of judgement in the case of the Sotah because of the value of the family and the need to resolve the conflict between spouses. But how good is this proof? Is Sotah a better proof than Eidim because it’s a miraculous sign? Or is it a worse proof than Eidim because of its unreliability, even though it should still be enough to satisfy a suspicious husband? Which of these aspects of Sotah is dominant?

Rav Sheshet- at a basic level, it's a better proof than Eidim due to the divine nature of the sign.  But if there exist Eidim then there is no bdikat Sotah.

Rav Yosef- due to the unreliability, it's a worse proof than Eidim, so that if witnesses do appear later then we prefer their testimony to miraculous signs.